איגמה ניהול ומסחר בע"מ נ' עבאדי

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.

אליבא דמבקשת, בשנים האחרונות פקדו אותה אסונות כבדים. בפרק זמן קצר יחסית, איבדה המבקשת את אביה ובעלה למחלות קשות ואת בנה בתאונת דרכים. בשל האמור נקלעה המבקשת למצוקה נפשית וכלכלית. לנוכח האמור, כאשר קיבלה לידיה את האזהרה, לא היתה פנויה נפשית ופיזית לטפל בענייניה, זאת למרות שהמדובר בשיקים שנגנבו וזויפו, כאשר חלקם סוחר בניגוד לדין ואף הוגש לביצוע לאחר תקופת ההתיישנות. בתשובה שהוגשה מטעם המבקשת נטען, כי למרות שב"כ פנה בשמה לב"כ המשיבה עוד בשנת 2011, רק לאחר התייצבות מצבה הנפשי היא בחנה את התיק לגופו והבינה, כי מלכתחילה לא היתה צריכה לשלם דבר.

המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד וטענה, כי עם כל הצער לנסיבותיה של המבקשת, בא כוחה פנה בשנת 2011 בניסיון להסדיר את החוב. למרות שהמבקשת היתה מיוצגת לכל המאוחר מאמצע שנת 2011, השיהוי בו נקטה המבקשת גרם למשיבה לנזק ראייתי כבד ופגע בסיכוייה להוכיח את תביעתה כיום.
באשר לסיכויי ההגנה נטען, כי אף אם תתקבלנה כנכונות טענות המבקשת בכל הנוגע לשטרות הבלתי סחירים ו/או השטרות שהתיישנו, הרי שלגבי יתר השטרות "טענותיה של המבקשת רופפות ואינן נתמכות על ידי בדל של ראיה".

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליה הדיוניים של המבקשת. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).

הדרישה בפסיקה ל"טעם מיוחד" הוגמשה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית להבדיל משלב הגשת ערעור. סבורני כי בתנאים שיפורטו להלן, אל לה לפרוצדורה לבוא על חשבון הדין המהותי ואין מקום לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשת, בעיקר כאשר ניתן להבטיח את זכויות המשיבה ולפצות את המשיבה בהוצאות בגין התנהלות זאת:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479).

יפים לענייננו דברי כב' השופט דרורי, אשר אומנם עסק בנושאים דיוניים שונים מהנושא שבפניי, אולם דומה כי העיקרון העולה מהם יפה גם לסוגיה שעל הפרק:

"הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר חשוב הוא, אולם יש לזכור כי סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. על כן, בנסיבות אלו, אין מקום למנוע מהמשיב לקבל את יומו בבית המשפט ולהתגונן בפני תביעה על סכום כסף לא מבוטל, וזאת אך ורק בשל איחור, שאינו איחור משמעותי מאוד, בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה" (בר"ע (מחוזי י-ם) 756/05 בנק סטנדרט צ'רטר בע"מ נ' ויסאם מוסא מוחמד אבו אלהווא, פורסם בנבו. ניתן ביום 12/06/06).

לגופן של טענות, נסיבותיה האישיות החריגות והטרגיות של המבקשת, כמו גם טענות ההגנה שהעלתה, מטות את הכף לטובת מתן אורכה להגשת ההתנגדות. על פניו, אין המדובר בהתעלמות מדעת, אלא בצירוף נסיבות אשר הקשה על המבקשת להתמודד עם הנטען כלפיה.

בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 16.8.12 נפסק כי בין יתר השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבקשה להארכת מועד יש לבחון את גם שאלת סיכויי ההליך:

"הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכויו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש" (רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח ביצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 16/08/12).

גישה זו אף מצאה את ביטויה ברע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי. פורסם בנבו, ניתן ביום 03/01/13.

באשר לטעמי ההתנגדות, עסקינן בטענה לזיוף חתימת המבקשת על גבי השטרות שהוגשו לביצוע. בכגון דא קובע סעיף 22(א) לפקודת השטרות, כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", כאשר ההלכה הפסוקה מורה, כי "עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע" (הדגשה הוספה)(רע"א 2107/11 אי. בי סופט בדייב בע"מ נ' פוליאקובסקי, פורסם בנבו ביום 31.8.11).

לנוכח האמור, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את משך האיחור ואת סיכויי ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה להארכת המועד ואת ההתנגדות: